The Immortal Myth of Adam and Eve

Steve Jobs and his publicity artist both categorically denied that Apple’s logo contains any reference to Eden: Jobs’ original logo was Isaac Newton sitting under a tree with an apple falling. When his publicity artist was hired he thought the image was too complicated and went with the apple alone. The bite, he said in an interview, was because he realized the apple could be mistaken for a cherry, and he wanted to give a sense of scale. Still, the logo seems picture-perfect for Eve and Adam; and I wonder how much Apple consumers – consciously or unconsciously – equate the logo on their ipads to the idea of a quest for forbidden knowledge.

The rabbis actually suggest grapes, wheat, and figs (b. Sanhedrin 70a-70b):

רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין. רבי יהודה אומר: חטה היה, שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן. רבי נחמיה אומר: תאנה היה, שבדבר שקלקלו בו נתקנו, שנאמר ויתפרו עלה תאנה.

For example, a Punic tablet dated to the 3rd or 2nd century BCE bears an inscription dedicating it to the goddess Tannit (a Phoenician feminine noun meaning “serpent”) in which she is addressed as rbt hwt ‘lt mlkt – “the lady HWT goddess queen,” see B.C.M. Lidzbarski,Ephemeris fur semitische Epigraphik. 3 vols (Giessen: Alfred Topelmann, 1902-15) pp. 26-34. HWT is the etymological equivalent of Hebrew Chava. See H. N. Wallace, The Eden Narrative (HSM 32: Atlanta, Scholar’s Press, 1985, p. 152-157). Similarly, the Sumerian goddess Ninhursag (Lady of the Mountain), is also known as AMA-DUMU-DUMU-ENE (mother of all sons).

See further Shawna Dolansky, “A Goddess in the Garden? The Fall of Eve” in Milk and Honey: Essays on Ancient Israel and the Bible in Appreciation of the Judaic Studies Program at the University of California, San Diego, ed. Sarah Malena and David Miano (Indiana: Eisenbrauns, 2007).

The garden of Eden is mentioned in Ezekiel 28, but this text does not discuss, Adam, Eve, or the serpent.

For an in depth survey and discussion of this literature, see John R. Levison, Portraits of Adam in Early Judaism: From Sirach to 2 Baruch (Sheffield: Sheffield Academic Press, 1988).

(ג – ו) ומפרי העץ אשר בתוך הגן הה”ד אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת (משלי ל ו), תני ר’ חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר שלא יפול ויקצץ את הנטיעות, כך אמר הקדוש ברוך הוא כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב יז) והיא לא אמרה כן אלא אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, כיון שראה אותה שבדת נטלה ודחפה עליו, אמר לה הא מיתת, כמה דלא דמיכת במקרביה כן לא במיכליה אלא כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו.

אמר חזקיה: מניין שכל המוסיף גורע – שנאמר אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו.

איזהו סייג שעשה אדם הראשון לדבריו הרי הוא אומר ויצו ה’ אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב’ י”ז) לא רצה אדם הראשון לומר לחוה כדרך שא”ל הקדוש ברוך הוא אלא כך אמר לה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון (שם ג’ ג’) באותה שעה היה נחש הרשע נוטל עצה בלבו אמר הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם אלך ואכשיל את חוה הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה אמר לה אם לנגיעה את אומרת צוה עלינו הקדוש ברוך הוא הריני נוגע בו ואיני מת אף את אם תגעי בו אי את מתה. מה עשה הנחש הרשע באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ. [נוסחא א’]

The Hebrew comes from manuscript b, in, Eli Yassif, The Tales of Ben Sira in the Middle-Ages: A Critical Text and Literary Studies, (Jerusalem: Magnes, 1984), 231-232

וכבשה – חסר וי”ו,ז ללמדך שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית, ועוד ללמדך שהאיש שדרכו לכבוש מצווה על פריה ורביה ולא האשה:

והנכון בעיני שהעניש אותה שתהיה נכספת מאד אל בעלה, ולא תחוש לצער ההריון והלידה, והוא יחזיק בה כשפחה, ואין המנהג להיות העבד משתוקק לקנות אדון לעצמו, אבל יברח ממנו ברצונו. והנה זו מדה כנגד מדה, כי היא נתנה גם לאישה ויאכל במצותה, וענשה שלא תהיה היא מצוה עליו עוד, והוא יצוה עליה כל רצונו:

וכן מה שאמר זכר ונקבה (ברא אותם) [בראם] (להלן ה ב), כי היתה הבריאה מתחלה מזכר ונקבה ונשמתו כלולה בהם. אבל היצירה היתה יצירה לאדם ובנין צלע לאשה כאשר יספר בסוף, ולכן הזכיר כאן “בריאה” ובפרשה של מטה הזכיר “יצירה”. והמשכיל יבין:

See further Bezalel Safran, “Rabbi Azriel and Nahmanides: Two Views of the Fall of Man,” in Rabbi Moses ben Nahman: Explorations in His Religious and Literary Virtuosity, I. Twersky, ed. (Cambridge: Harvard University Press, 1983), p. 97.

See, for example, Tikkunei Zohar, vol 2, p. 57b-58b. The idea is expanded upon in later Lurianic kabbalah. See, Gershom Scholem, Major Trends in Jewish Mysticism (New York: Schocken, 1941), 265-266.

See further chapter 1 in Shaul Magid, From Metaphysics to Midrash: Myth, History, and the Interpretation of Scripture in Lurianic Kabbalah (Indiana University Press, 2008).

These works appeared in 2 genres: ethical instruction (musar) and devotional prayer (tkhines). In the Brantshpigl (The Burning Mirror) by Moses Henoch Altshuler (1596) and in the Sefer Mitsvas Ha–noshim (The Book of Women’s Commandments) by R. Benjamin Aaron Solnik (1577).

This expands on the p’shat meaning of אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך which specifically refers to increasing the woman’s suffering in labor and childbirth.

See further Chava Weissler, “Mizvot Built into the Body: Tkhines for Niddah, Pregnancy, and Childbirth,” in H. Eilberg-Schwartz, People of the Body: Jews and Judaism from an Embodied Perspective, (New York: SUNY Press, 2012) p. 104.

In Latin the words for “good and evil” are “bonum et malum”; see Pinchas Lapide, “Touching the Forbidden Fruit,” BRev 4 (1988): 42-43.

Summa Theologiae, Part Ia, q. 92, a. 1, Obj. 1

See, for example, Elizabeth Cady Stanton’s The Woman’s Bible (1895, 1898); or Phyllis Trible’s argument that Gen. 3:16 did not condone male superiority and supremacy, but rather condemned it, in “Eve and Adam: Genesis 2-3 Re-Read,” in C. Christ and J. Plaskow (eds.) Womanspirit Rising: A Feminist Reader in Religion (San Francisco: Harper & Row), 1969.

“The Coming of Lilith: Toward a Feminist Theology,” in C. Christ and J. Plaskow (eds.) Womanspirit Rising: A Feminist Reader in Religion. After becoming the first Jewish woman to be ordained as a rabbi by a theological faculty, Sally Priesand suggested that Lilith presented a better role model for women than Eve had been; see Judaism and the New Woman (New York: Behrman House 1975), 5.